22 חודשי מאסר לעו"ד לשעבר בגין קבלת דבר במרמה, גניבת כספים מלקוחותיו ועוד

רקע

1.      לאחר ארבע ישיבות הוכחות ובעקבות הליך גישור, הציגו הצדדים הסדר טיעון. לפיו, תוקן כתב האישום והנאשם הודה בעובדותיו והורשע בשמונת אישומיו. הצדדים עתרו במשותף לגזור על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 120,000 ש"ח ומאסר על תנאי, וביקשו שבית המשפט יקבע את משך וסוג המאסר המותנה ואת חלוקת הפיצוי למתלוננים.

2.      תמצית המעשים בהם הורשע הנאשם היא כדלקמן: במסגרת עסקה למכר מקרקעין בה ייצג את המוכרת, חברת "הראשונה 7", קיבל לידיו כנאמן למעלה מ-7 מיליון ש"ח אך נמנע מלהעביר למעלה מ-900 אלף דולרים ללקוחתו ולבנק שהיה מעורב בעסקה. הנאשם שמר לעצמו סך 3 מיליון ש"ח מתוך הסכום שקיבל. בגין מעשים אלה, מושא האישום הראשון, הורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

3.      בנוסף, במסגרת עסקה למכר דירה בה ייצג את המוכרים רותי ויונה בכר קיבל לידיו מן הרוכש סך 100 אלף ש"ח שנועדו בין היתר לתשלום מס שבח ורישום הזכויות, אך לא הסדיר את תשלום המס ואת הרישום במועד, ולבסוף שילמו המוכרים את חוב המס בצירוף ריבית וקנסות. בנוסף חתם הנאשם הסכם עם אחר, מר אבי בן דוד, למכירת זכויות בניה של לקוחותיו בגג אותה דירה וקיבל סך 150 אלף ש"ח, וזאת ללא ידיעת לקוחותיו והגם שאלה ניהלו מו"מ עם קונה אחרת. כשבן דוד גילה את הדבר ביטל את העסקה. הנאשם ביטל הערת אזהרה שנרשמה על שמו של בן דוד ומסר לו שיק להחזר הסכום, אך השיק לא כובד. בהמשך דאג לרשום הערת אזהרה לטובת בן דוד על מגרש ביישוב פוריה עילית, תוך שאמר לבן דוד שהמגרש שייך לאמו ומבלי שחשף שזכויותיה במגרש חלקיות בלבד. כשהתגלו הקשיים מסר לבן דוד שיק בסך 195 אלף ש"ח לתשלום חובו, אך השיק חזר שכן חשבון הבנק הרלבנטי נסגר. בגין מעשים אלה, מושא האישומים השני והשלישי, הורשע הנאשם בעבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים 383(א)(2) ו-393(2) לחוק העונשין; ובשתי עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי, לפי סעיף 432(א) לחוק העונשין.

4.      בנוסף, היה הנאשם מעורב יחד עם אחר בשם יזדי בנטילת הלוואות ממר דוד קלימי, ובפרט הלוואה בסך 240 אלף ש"ח כנגדה נתן הנאשם למר קלימי שיק ערבון בסכום האמור על שם אמו. כשהשיק הופקד, הוא לא כובד בהעדר כיסוי. לאחר התרחשויות נוספות כמפורט באישום הרביעי, הושב לקלימי סך 52 אלף ש"ח בלבד. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה של הוצאת שיק ללא כיסוי, לפי סעיף 432(א) לחוק העונשין.

5.      לפי האישום החמישי, קיבל הנאשם לידיו סך 50 אלף ש"ח כנאמן, במסגרת עסקה למכר דירה בה ייצג את המוכרים ג'ולי ועוז זיו. עם סיום רישום העסקה נמנע מלהעביר את הסכום ללקוחותיו. שלושה שיקים שמסר כהחזר הסכום לא כובדו. לכן הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים 383(א)(2) ו-393(2) לחוק העונשין; ושל הוצאת שיק ללא כיסוי, לפי סעיף 432(א) לחוק העונשין.

6.      הנאשם טיפל אף בירושת בתיה זרגרי ז"ל. בנה אפרים הורה לו להעביר מחשבונה תשלום לסופר סת"ם שכתב ספר תורה לזכרה. הנאשם משך מן החשבון שיק בסך 10,000 ש"ח לפקודת סופר הסת"ם, אמר לאפרים (ובהמשך לסופר) שהשיק אבד, זייף את חתימת הסופר על גב השיק ופרע אותו אצל חלפן. בהמשך שולם הסכום לסופר. בנוסף, בהתאם להסכם בין יורשי המנוחה משך מחשבונה שני שיקים בסכום כולל של כ-135 אלף ש"ח אך לא העביר ליורשים את הסכום. בגין מעשים אלה, מושא האישומים השישי והשביעי, הורשע הנאשם בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ושל גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים 383(א)(2) ו-393(2) לחוק העונשין.

7.      לפי האישום השמיני, כבא-כוחו של תובע בשם יוסף נקדאי ובהתאם לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, קיבל הנאשם לידיו מן הצד שכנגד סך 22,300 ש"ח, כנאמן. הנאשם לא העביר סכומים אלה ללקוחו מר נקדאי. לכן הורשע בעבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים 383(א)(2) ו-393(2) לחוק העונשין.

בחינת הסדר הטיעון

8.      השיקולים הניצבים על כף החובה הם רבי משקל. העבירות שביצע הנאשם חמורות. כעורך דין, מעל באמון שנתנו בו לקוחותיו ונטל לעצמו כספים רבים, בדגש על סכומים שהופקדו אצלו כנאמן. הנאשם הוסיף וחטא במסירת שיקים שלא כובדו, לעיתים מחשבונות בנק שנסגרו. פעולותיו חזרו על עצמן מול לקוחות שונים ולאורך תקופה כמפורט בכתב האישום המתוקן. הנאשם המשיך בביצוען אף לאחר שהושעה לצמיתות מלשכת עורכי הדין.

9.      לו ניצבו נתונים אלה בדד במערכת השיקולים, ולנוכח פגיעתם הקשה במתלוננים ובתדמיתו של מקצוע עריכת הדין, היה מקום לגזור על הנאשם עונש מאסר שהנו חמור בצורה משמעותית מן העונש לו עותרים הצדדים (השוו: ע"פ 2037/05 מדינת ישראל נ' מכנס (28.11.07)). אלא, שבמקרה דנן ישנם אלמנטים הפועלים להקלה, ואשר פורטו בטיעוני הצדדים בישיבה מיום 2.6.14.

התביעה הסבירה כי במהלך ניהול ההליך ולנוכח דברי העדים שהעידו, נתקלה בקשיים. שני הצדדים הדגישו את האסון שהמיט הנאשם על עצמו וסביבותיו כאשר מאדם נורמטיבי ואמיד, אב לשלוש בנות שהבכורה בהן סובלת ממחלת כליות (ענ/1), איבד את כל רכושו, רישיונו לעריכת דין נשלל לצמיתות כך שהסכנה ממנו לציבור פחתה, הוא הוכרז פושט רגל ואף אמו המבוגרת והחולה ספגה פגיעה כלכלית קשה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען שהעבירות הינן תוצאה של התדרדרות שמקורה במשבר אישי ושימוש בסמים, וכי עם שחרורו ממאסר ייאלץ הנאשם שהינו בן 47 "להתחיל מאפס ואולי בנקודה שמתחת לו" ולהתמודד לאורך זמן עם ההליכים המנוהלים במישור האזרחי במסגרת פשיטת הרגל. הודגש הקושי הרב להפקיד את הפיצוי "מבחינתו זה גירד את טיפות הדלק האחרונות מבני משפחתו המורחבת".

שיקול רלבנטי נוסף הינו לקיחת האחריות. הנאשם הביע חרטה ובושה על מעשיו, התנצל בפני הנפגעים והסביר כי המעשים אינם מאפיינים אותו ונובעים מהתדרדרותו האמורה שקלעה אותו ל"סרט אימה" כלשונו. הודאתו אף ייעלה את ההליך, והפיצוי שהפקיד מגבה את ביטויי החרטה ומהווה מהלך משמעותי בניסיון לתקן, ולו חלקית, את תוצאות מעשיו.

10.  לכך מתווספת ההלכה הנוגעת לשקילתם של הסדרי טיעון אשר מורה, ככלל, לכבדם בשל חשיבותם ומעמדם, ובכפוף לעמידתם בתנאי של איזון הולם בין שיקולי הענישה (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (25.12.02)). אני סבור שהמקרה הנדון עומד במבחן זה. הגם שהעונש לו עותרים הצדדים מתקרב לרף התחתון של מתחם העונשים ההולמים את המעשים, הוא אינו חורג ממתחם זה ומגלם שיקולים ענייניים ורלבנטיים כמפורט לעיל.

11.  על רקע זה, אני מוצא לכבד את הסדר הטיעון.

הכרעה

12.  באשר למאסר המותנה, סבורני כי הלה הכרחי ועליו להיות משמעותי ולהקיף את עבירות המרמה והזיוף המרכזיותולא רק את העבירות בהן הורשע הנאשם. זאת, משום שמי שחטא בשורת מעשי רמיה ונוכלות כמתואר לעיל הינו אדם מסוכן לציבור, ונדרשת ענישה מרתיעה אשר תפחית את הסיכון להישנותם של מעשי רמיה. העדים שהעידו בפני סיפרו כי הנאשם הוא אדם נעים הליכות ומעורר אמון, יכולת אותה ניצל למעילה בכספיהם. הדבר מדגיש את הצורך בענישה מותנית הולמת. איני מקבל את הטיעון לפיו שלילת רישיון עריכת הדין מאיינת את הסכנה, שכן מעשים להונאת הזולת ניתנים לביצוע גם בידי מי שאינו עורך דין. משך המאסר המותנה ייקבע גם בשים לב לרצון שלא לכבול את שיקול דעתו של בית משפט שידון, אם ידון, בביצועה של עבירה נוספת. בהתאם, ייקבע רכיב זה של העונש.

13.  באשר לחלוקת הפיצוי בין המתלוננים, יש להקדים ולומר כי אין בסכום שהופקד כדי להיטיב במלואו את הנזק הקשה שהסבו מעשי הנאשם. זאת ועוד, הליך זה אינו מתאים לבחינה מלאה של היקף הפגיעה בכל אחד מן המתלוננים, ושל היחס ביניהם. כל שבפני הם הנתונים שבכתב האישום המתוקן, ונתונים נוספים שנמסרו בידי ב"כ המאשימה. זו ביקשה להימנע מפסיקת פיצוי למתלוננת באישום הראשון וציינה שקבוצת הרוכשים באישום זה קיבלה לידיה את החזקה והבעלות בנכס המקרקעין; הוסיפה כי מר בן דוד קיבל לידיו (ובהמשך: אמור לקבל לידיו) את המגרש בישוב פורייה ומתנהלים הליכים למימוש המגרש; כי באישום הרביעי "היה סוג של ויתור על תביעה אזרחית שהחלה"; וכי המתלוננים ביתר האישומים לא פוצו. על בסיס נתונים אלה אקבע את החלוקה.